אנחנו חיות בעולם כל כך גדול. מורכב. לא ידוע. לא פלא שכולנו מחפשות לעצמנו נוסחאות לחיים -איקס פלוס וואי שווה חיים טובים. חיים ראויים. חיים נכונים. חיים מאושרים. למשל: את מרוויחה 15 אלף שקל, מניקה תינוק עד גיל 6 חודשים. טסה לחו"ל פעמיים בשנה, מוציאה 3000 שקל על מסגרות לילדים, ומרשה לעצמך 2 קוביות של שוקולד מריר ביום. עם המספרים אי אפשר להתווכח. הם נותנים סדר. תשובה. פתרון. אחד. שחור על גבי לבן. הם נותנים לנו תחושה של שליטה. כשהמספרים של החיים מסתדרים לנוסחה אחת מושלמת אנחנו מרגישות טוב, אבל זו גם הבעיה. נוסחה היא האויב של גמישות. של תנועה. של שינוי. כי אם בנוסחה שאימצתי לעצמי זוג נעליים עולה 300 שקל אבל הזוג שאני רוצה עולה 1200 שקל, אז המספרים לא מתחברים. אם בנוסחה שלי שלושה ילדים ביולוגיים הם "המספר הנכון" אבל יש לי שניים, אני בת 42 ואין לי שום רצון לתינוק זוחל על הרצפה, אז המספרים לא מתחברים. אם אני כל כך לא נהנית בעבודה שלי שבוער בי להתפטר לטובת בינג' של סדרות מטופשות, אבל בנוסחה שאימצתי אני חייבת להכניס 20 אלף כל ראשון לחודש- אז המספרים לא מתחברים.
ככל שאני מכירה יותר נשים, אני מגלה שאנחנו נאחזות כל כך חזק במספרים האלה שגם כשהן מתנגשים עם הרצונות הכי חזקים שלנו, לא עולה על דעתנו לסדר אותם מחדש. הרי זו נוסחה שאימצנו אז מה הבעיה לבטל? אבל זו בעיה. לרובנו קל יותר לוותר על רצון, להתפשר, מלסדר את המספרים מחדש. למשל: את מכניסה 15 אלף שקל אבל לא סובלת את הג'וב. את מאמינה שאת חייבת שתהיה לך עבודה אחרת שמכניסה 15 אלף לפני שאת עוזבת. אבל כל העבודות שעונות על הקריטריון הזה כרגע, הן וריאציות של אותה עבודה שאת סובלת בה. אז בשורה תחתונה את בלופ. את רוצה לעזוב אבל לא יכולה כי המספרים לא מתחברים. אבל אם את אומרת משהו כמו אוקי 15 אלף זה מה שחשבתי שאני צריכה עד עכשיו מתוך אמונה ששפע כלכלי ייתן לי חופש לייצר לעצמי חיים מאושרים, אבל כשאני חושבת על זה אני מבינה שיצירתיות וחופש זה שני דברים שכרגע הרבה יותר חשובים לי בשביל להיות מאושרת. אז יכול להיות שאם תתפטרי תיהני מספיק מהיומיום שלך שלא תהיי חייבת להרוויח 15אלף. אולי חלק מהמספר הזה כולל את הצורך לפצות את עצמך בחופשות בחו"ל פעמיים בשנה ולאכול הרבה בחוץ כי את לא נהנית ברוב היום שלך. כל כך פשוט ואיכשהו רובנו מעדיפות לא לעדכן את הנוסחה ולהמשיך לחיות את אותה מציאות מתפשרת בלופ. העיקר שלא תגעו לי במספרים. ואז אני פוגשת נשים כמו מריה שמספרת לי ש"בפנטזיה שלי אני אמנית אבל במציאות אני עובדת בבנק". פער לא פשוט בכלל.
המספרים שאנחנו נאחזות בהן הם תמיד ביטוי למערכת של אמונות, ערכים וסדרי עדיפויות. כלומר מאחורי המספר 2 קוביות שוקולד מריר ביום מסתתרת אמונה עמוקה של " לחיות חיים בריאים". מאחורי משכורת של 20 אלף מסתתרת אמונה של "שפע כלכלי מעניק ביטחון". אבל אם את מרגישה שהמספרים לא מסתדרים שווה ללכת עוד יותר עמוק ולשאול- של מי האמונה הזאת באמת? אולי אימצת אותה מההורים? ("את חייבת מקצוע כי העולם מסוכן ולא יציב ומקצוע הוא ביטחון"), אולי מבן הזוג שלך ("משפחה גדולה היא משפחה חזקה"). אולי היא היתה שלך פעם (אני יפה רק כשאני מידה 36). כשתעזי לשאול אולי תגלי שחלק מהמספרים האלה כבר לא באמת מייצגים את הנוסחה שלך לאושר. כשתגלי שהמספרים לא מסתדרים, זה הזמן להגיד לעצמך שאפו אני לא עומדת במקום ולהתחיל לחשב מסלול מחדש.
