״אז את מחפשת עבודה?״ את עונה כן מהוסס ומיד מוסיפה- ״אני חייבת קודם לעדכן את קורות החיים שלי״.
המשקולת נוחתת עליך, לחץ בחזה, זיעה קרה, לא נגעת בקורות חיים שלך מאז 2016 או 2006 ואת בעיצומו של התקף חרדה קטן רק מהמחשבה להתמודד עם הפרויקט הזה.
אבל רגע שאלה: מי את מכירה שבאמת התחילה משרה כתוצאה שליחת קורות חיים? בכל השיחות שאני מקיימת עם נשים על העבודה שלהן, אני לא זוכרת אף אחת כזאת, ואני רוצה להמר שאם את מכירה מישהי כזו אז בקורות החיים שלה מופיעה שורה של ניסיון בארגון מוכֿר כמו פייסבוק או גוגל.

אם את מחפשת לעשות שינוי מקצועי כלשהו, להחליף תפקיד או תחום, לעבור מעצמאות לשכירה, או אולי אפילו זו פעם ראשונה שאת מחפשת לצאת לעבודה, האם חתיכת הנייר הזאת שמסכמת את העשייה המקצועית שלך היא עדיין המפתח לתפקיד הבא שלך?
אני רוצה להציע שלא. או לפחות לא לבד. ובטח לא בתור שלב ראשון.

שתי נקודות שחשוב לזכור-
70% מהארגונים מתחילים תהליך של גיוס בתוך הארגון והנטוורק המיידי שלהם.
קורות החיים של רובנו נראים כמו רשימת מכולת אקראית. קורות חיים טובים הם כאלו שמדויקים לסוג המשרה שאנחנו מחפשות.

אז בין אם זה המשך מסלול ישיר, או שינוי מקצועי הנה 3 הצעדים שיעזרו לך להתקדם משמעותית אל עבר המשרה הבאה רבה לפני קורות חיים:

מחקר שוק – לכל אחד מאיתנו יש בערך 150 אנשים בנטוורק המיידי שלנו. אני מבטיחה לך שחלק מהם עושים משהו מעניין או עובדים איפשהו שיכול לעניין אותך. תעשי רשימה של של כל החברים שלך שבאמת אף פעם לא הבנת עד הסוף מה הם עושים ותתחילי לחקור. כנסי לאתרים של ארגונים, תקראי את הלינקדין של האנשים שאת מכירה ושל אנשים שהם מכירים, תעשי גוגל על התפקידים. תתחילי להרגיש קצת יותר בנוח עם מושגים ואיחולים מקצועיים כמו customer success. וגבשי רשימה של חברות ותפקידים שנשמעים לך מעניינים, מדליקים אותך ובא לך לשמוע עליהן עוד.

מחקר פנימי- תסתכלי על עצמך ועל כל הדברים שעשית בחיים: זה כולל עבודות בתשלום, בהתנדבות, חוגים, העשרות, באילו קבוצות את חברה, באילו נושאים תמיד מתייעצים איתך, אילו כתבות תמיד תקראי, ונסי להבין מה הסיפור מאחורי התחנות האלה. מה הקשר ביניהן. מי את, מה תחומי העניין שלך ומה את אוהבת לעשות. החוט הזה שמחבר בין כל התחנות בחיים שלך נקרא הנרטיב המקצועי שלך והוא המפתח לעבודה שתאהבי ותאהב אותך חזרה:
*האם את מפיקה בנשמה שאוהבת לקחת חלומות ולהפוך אותם למציאות? (כמו לקוחה אהובה 1)
*האם זה שאת גיקית של איך היסטוריה של המגדר באה לידי ביטוי דרך אופנת נשים? (כמו לקוחה אהובה 2)
*האם את מחפשת לעזור להבין איך אסני דרך בחיים מתחברים לנרטיב מקצועי ומה זה אומר לקחת את הצעד המקצועי הבא? (כמוני)
זו לא בהכרח עבודה קלה, אבל היא באמת אחד הצעדים הכי מקדמים שאת יכולה לקחת.

פנייה- עכשיו שאת מבינה יותר אילו חוזקות ותשוקות את מביאה למקום עבודה ואילו תעשיות או חברות דוגלות בערכים ויש להם תרבות ארגונית שמדברת אליך, זה הזמן להתחיל לעשות מילה שמעוררת ברובנו צמרמורת לא נעימה, נטוורקינג. הבעיה עם נטוורקינג זה ש 51 % מדור המלניאלז לא מרגישים נוח ליצור קשר עם הנטוורק שלהם וזה ההפסד הכי גדול. אבל לפנות צריך לדעת. ואולי חלק מהסיבה שלא פונים זה שלא יודעים מה לבקש. בדרך כלל הבעיה של האנשים שלא מתביישים לפנות היא שהם פונים בצורה לא נכונה. הפנייה עצמה צריכה להיעשות באופן מאוד מדויק. לא לפנות לאנשים כשאת לפני המחקר. נטוורקינג זה לא קיצור דרך לאינפורמציה שקיימת בלינקדין או בגוגל. נטוורקינג זה לא קיצור דרך לחיפוש עצמי, לפנות למעגל הנטוורקינג שלך בבקשה אמורפית של ״אם את שומעת על משהו מעניין אשמח שתחשבי עלי״ זה בזבוז זמן.

אבל, שכשאת עושה את שיעורי הבית שלך כמו שצריך ומגיעה אחרי מחקר עצמי ומחקר שוק, חשוב לזכור שאנשים כן אוהבים לעזור ולהיות חלק מסיפור הצלחה. למה? כי תזכרי את הנתון למעלה, ארגונים תמיד יעדיפו לגייס מישהי שמגיעה מהנטוורקינג שלהם על פני מישהי אנונימית. ממש כמו שאת תמיד צעדיפי לקנות משהו שמישהי המליצה לך. אז חשוב מאוד לפנות וגם חשוב לזכור שגם מישהי שטיילת איתה אחרי הצבא היא עדיין חלק מהנטוורקינג שלך ואפשר בהחלט לפנות אליה.

עכשיו שלמדת יותר על מי את ומה מעניין אותך, שוחחת עם הנטוורקינג שלך וגיבשת רשימה של כמה משרות שמתאימות לך, זה הזמן לכתוב קורות חיים. קורות חיים הם מסמך שמשתנה כל הזמן בהתאם למשרה והחברה הספציפית. קורות חיים צריכות למראיינת להרגיש שאת והארגון זה זיווג משמיים. ולכן זה רק אחרי שאת מבינה מה את מחפשת, יש טעם בלכתוב אותו.