מרץ מהיר לך,

בשנתיים האחרונות היה ניסוי, קטן, אולי פספסת אותו, 50 מיליון איש.
לראשונה בתולדות ההיסטוריה, עובדים מהבית.
כמות הדעות ,כמות האנשים: מה נכון יותר. מה עדיף יותר. מה יעיל יותר.

שנתיים אחרי ויותר ויותר חברות מתחילות לחזור למשרדים. חלקן מצהירות בפומבי שמגמת השילוב תימשך כמו למשל מנכ״ל גוגל שהודיע בימים האחרונים שמרבית העובדים יחזרו לשלושה ימי עבודה מהמשרד וביקש מהמנהלים לשים לב לזמן של העובדים ולנצל את הזמן במשרד אך ורק לטובת עבודה משותפת (כמו בריינסטורמינג), אבל יש גם לא מעט משרדים (והאמת היא שבישראל מדובר ברבים מהם) שדוחפים לחזרה מלאה לעבודה מהמשרד.

ושנייה, בואו נודה, עבודה מרחוק מייצרת קשת של קשיים אמיתיים – משלב הגיוס ותהליך שילוב עובדים חדשים בארגונים ועד קשיים בעולם הדייטינג (אחוזים גבוהים של זוגות מכירים היסטורית במקום העבודה) וצריך לחשוב ברצינות על פתרונות,  אבל הנה הסיבה שבגללה הבחירה לעבוד מרחוק היא הבחירה המוסרית:

עבודה מהמשרד משרתת רק סוג אחד של אנשים, והם לא את.

נסי להיזכר, האם אי פעם היית באחת הסיטואציות האלו במשרד:

• קולגה שלך גונבת קרדיט, לוקחת פוקוס ובאה לך לא טוב.
• קבעו דרינקים אחרי העבודה, את שוב מוותרת כי את חייבת להגיע לאיסוף מהגן.
• מבקשים ממך לדבר יותר בישיבות.
• את (האישה, המזרחית, הימנית, השמאלנית, הסובלת מהפרעה איקס) היחידה בחדר.

לאחרונה הניו יורק טיימס פרסם שאלון עם הסיבות המרכזיות שבגללן אנשים מעדיפים לעבוד מהמשרד: טרנינג, זמן איכות עם הילדים, זמן איכות עם הכלבים היו חלק מהסיבות המרכזיות של העונים,  אבל יותר מכל סיבה אחרת, הסיבה שאנשים מעדיפים לעבוד מהבית היא  – תרבות ארגונית.

האמת היא, שהתרבות הארגונית של מרבית מקומות העבודה, משרתת סוג אחד של אנשים בלבד: גברים לבנים אקסטרוברטים. ככה שאם את איזשהו מיעוט מגדרי, או תרבותי, אפילו אם את גבר אינטרוברטי, הרי שהסיכויים שלך ״להצליח״ או להתקדם בארגון נמוכים. מאוד.
ועל פניו מה הקשר- למה התקדמות בארגון מתבססת על פרמטרים כמו חברותיות, או פתיחות או אפילו גובה ביטחון עצמי? האם אין אנשים שלא מסמנים וי על התכונות האלו ועדיין איכות העבודה שלהם מייצרת ערך לארגון? אם אני אישה עם בעיות חברתיות, או בעיות מנטליות האם זה אומר שזה פוגע בערך העבודה שלי? ויותר מזה, האם לפעמים אלו שעושים הכי הרבה רעש, בסופו של דבר עושים…רעש?
ולמרות זאת, הקריטריונים האלו נראו לנו הגיוניים, עד הניסוי הזה שהתחיל בטעות לפני שנתיים.

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בהם הערכים של אנשים נמדדים באמת רק לפי התרומה או התפוקה של העבודה שלהם. כל השמוזינג והפוליטיקות שהיו הלחם והחמאה של קידומים מקצועיים הפכו לכמעט לא רלוונטים. העלמות המשרד העלימה גם את השליטה של הפוליטיקה המשרדית.
אני מאוד מתרגשת מהשינוי הזה שמוכיח לנו אמת פשוטה:
עבודה זה עבודה
אופי זה אופי
אין צורך לערבב בין השניים.

זהו להפעם, אם את מחפשת להבין יותר את הצעד המקצועי הבא שלך – איך להתקדם, איך לעשות שינוי מקצוע או איך לצאת לעצמאות, אני מציעה לך לתאם איתי שיחת ייעוץ ב20% הנחה למנויות של הניוזלטר עד סוף החודש בעלות של 400 שקלים. השיחה הזו לא מעט פעמים עושה סדר במחשבות טורדניות של שנים. באחריות.
לחצי כאן לתאם שיחה.

אוהבת,

מאיה