חזרה לשגרה ברוכה לך,
הנה הוא מגיע ספטמבר, הנה יהיה לך רגע לפתח את עצמך, לשלוח את המיילים האלו, להשיק את הפרויקט הזה, לסגור את הלקוח ההוא, למצוא עבודה חדשה, הנה הגיע הרגע להבין איך לקחת את הקריירה שלך לשלב הבא. מוכנה להתחיל לעבוד? תכתבי לי ונתאם שיחת ייעוץ ראשונה ב 360 שקלים,  20% הנחה רק במשך ספטמבר.

ההתפטרות השקטה-
בשנתיים האחרונות נולדו כל מיני מילות באזז שמתארות את מערכות היחסים המורכבות שאנחנו מנהלות עם עולם העבודה.
הקורונה שלחה אותנו הביתה לשנתיים, הציפה אותנו בשאלות קיומיות והעלתה ספקות לגבי חוזה העבודה של רובנו.
שכשהם קראו את הפונט הקטן שנקרא המציאות, הם גילו חוזה עם דרישות גבוהות מדי (בישראל למעלה מ 40 שעות עבודה בשבוע נגיד להבדיל מהולנד בה הממוצע 29 שעות שבועיות). ומחיר גבוה מדי-  לא רואים את הילדים מספיק, עזרה בתשלום יקרה , הסבתות פחות מתגייסות לעזרה, משהו שם לא עובד לנו. קומפיוטר סייז נו. יריית הפתיחה לחיפוש אלטרנטיבות החל.

זה התחיל עם ״הגרייט רזיגניישן״ – הבאז וורד לתיאור התופעה של אנשים שבזמן הקורונה והבועה הכלכלית, עזבו את מקומות העבודה שלהם והלכו לחפש ולטפח חלקים נוספים בזהות שלהם. אנשים חוו הארה שלהבדיל מדור הבומרים (גילאי 55 פלוס) שהתקדמו לאורך שנים בסולם העבודה המקצועי לאט ובטוח, הדור הצעיר גם ככה לא הולך להתעשר מעבודה ולכן רוצה לייצר לעצמו חיים. לפתח זהויות רחבות יותר- להשקיע בצדדים נוספים בחיים כמו חברויות, הרפתקאות, תחביבים, וכמובן גם ילדים.
בפועל, הגרייט רזידניישן התגלה בעיקר בתור ״שי-רזיגניישן״. מושג מדויק יותר וזוהר פחות בשם אותם שתיאר נשים מדור האיקס (גילאי אמצע שנות הארבעים) שקרסו תחת העול של טיפול בילדים קטנים מחד והורים מבוגרים מנגד והחליטו בעקבות מסגרות החינוך היקרות והמתנדנות, לוותר על המשכורת השנייה בבית לטובת טיפול.

גם המיעוט שמצאו פתרונות אלטרנטיבים קוסמים כמו להפוך לפרילנסים ולעבוד מהחוף בקוסטה ריקה, גילו שקשה יותר לתחזק את הסיפור הזה לאורך זמן (נושא המיסוי בין מדינות בכל הנושא של עבודה מרחוק עוד רחוק מלהיות פתור) ועם תחילתו של המשבר הפיננסי, הבועה הזו די התפוצצה ואנשים חזרו לעבודה.

אלא שהפער הזה בין הרחבת הזהות העצמית שאנשים חוו לבין עולם העבודה המיושן בהרבה מקרים, המשיך להדהד ויצר את התופעה המדוברת העכשווית שנקראת ״ההתפטרות השקטה״. זוהי תופעה שמתארת אנשים שהחליטו למקם את העבודה אחרת ברמה אנרגטית. זה אומר, שבמקום ״להתאבד״ בעבודה, להשקיע את כל כולך, לשלוח מיילים ב 11 בלילה ולשבת על הפרזנטציה עד 2 בלילה, אנשים בוחרים לבצע את המשימות שלהם ולסיים את יום העבודה בזמן שמשאיר להם זמן ללכת לשיעור הפילאטיס, לפגוש חבר, לקרוא ספר, לבלות זמן איכות עם ילד, או הכניסי לכאן את מה שחסר לך. זו בחירה חעבוד בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לעבוד.

זה הזכיר לי שכשעברנו  לפני 6 שנים לגור בלונדון, לא הבנו, כמו הרבה ישראלים, מה לעזאזל נסגר עם האירופאים. באיזה קטע עונים למייל 5 ימים אחרי שנשלח, או לווטסאפ יומיים אחרי, ואיזה הזויים שבשעה 5 אחהצ כולם בפאב. כמו ישראלים ואמריקאיים רבים ביקרנו אותם על חוסר היעילות והעצלות. במשך שנים ישראל הולכת ומחקה את אחותה הגדולה ארה״ב בכל תחומי התרבות, כולל בתרבות העבודה שלה. העובדים משלמים על זה מחיר כבד.  אולי הגיע הזמן לקחת דוגמה מהאחיות האירופאיות הקרובות יותר? אולי שווה רגע לקחת את העיקרון של ההתפטרות השקטה אבל לסדר אותו מחדש בראש? לא ממקום של כעס אלא ממקום של בחירה. אולי זו לא התפטרות, אולי זה בדיוק, נו איך קוראים לזה? … עבודה!

שנת לימודים טובה לך,

אוהבת

מאיה